בעת כתיבת חלק ג' של סדרת הפוסטים העוסקים בשימוש הנעשה ברשתות החברתיות בזמן אסונות (חלק א' ו-ב') התרחשו שני אירועי טרור המחייבים איזכור נפרד. האירוע הראשון היה מתקפת טרור משולבת במומביי, הודו ב-13/7/2011 בה פוצצו שלושה מטענים ב-3 נקודות מרכזיות בעיר, וכתוצאה ממנה נהרגו 19 אנשים וכ-130 נפצעו. האירוע השני אירע בנורבגיה ב-22/7/2011, בו אזרח נורבגי, בעל דעות ימניות קיצוניות, פוצץ מכונית תופת בקריית הממשלה באוסלו, ולאחר כן נסע לאי אוטויה (Otuya) בה נערך מחנה קיץ עבור הנוער של מפלגת השלטון שם טבח בילדים ובני נוער..
לרוב, אירועי טרור אינם נכללים באופן רשמי בקטגוריה של אסונות, אלא אם כן הם במימדים גדולים במיוחד, מבחינת היקף הנפגעים והנזק. כמובן, שכל מי שחווה אירוע טרור, בין אם ישירות ובין אם בעקיפין, יתאר התקפת טרור כאסון.
הרשתות החברתיות, פייסבוק וטוויטר, תופסות מקום משמעותי וטבעי כל כך בחיינו כדרך תקשורת עד שהפכו לכלי ברירת המחדל גם לצורך יצירת קשר באירועי אסון וטרור. להשערתי, שינוי התפיסה והחשיבה החדשה לגבי השימוש ברשתות חברתיות כמציל חיים וככלי לקריאה לעזרה החל כאשר שתי ילדות אוסטרליות, בנות 10 ו-12, נפלו לבור ניקוז ובמקום להתקשר למשטרה, השתמשו בטלפון הנייד בכדי לפרסם בשורת הסטטוס שלהן בפייסבוק כי הן תקועות וזקוקות לעזרה. למרבה המזל, אחד מחבריהן גלש באותו הזמן, ראה את העדכון והחליט להתקשר למשטרה.
בשני אירועי הטרור האחרונים נראה כי הרשתות החברתיות המדוברות נהפכות לכלי לתקשורת והעברת מסרים מיידית בין אנשים.
הודו, יולי 2011
מומביי (בומביי) הינה העיר המאוכלסת ביותר בהודו עם יותר מ-20 מיליון תושבים, ומהווה את הבירה הכלכלית והתרבותית שלה. ב-2008 חוותה העיר התקפת טרור משולבת של ארגון טרור איסלמי, אירוע שבשל תחכומו והיקפו קיבל כיסוי תקשורתי עולמי וישראלי נרחב. כמעט שלוש שנים אחרי, ב-13/7/2011, חוותה העיר התקפה משולבת נוספת מידי אותו ארגון טרור. ההתקפה האחרונה היתה קטנה יותר בהיקפה ובהיקף ההרוגים והנזק, אך בגלל אי הוודאות בזמן ההתקפה והזיכרון הטרי מההתקפה הקודמת פרצו פאניקה ובלבול בקרב תושבי העיר. התקפה הנפרסת על פני מספר מוקדים, נמשכת על פני זמן ממושך ומפוזרת במרחב גיאוגרפי רחב יוצרת תחושות של פחד, אימה, חוסר אונים ואי ודאות רבים. באתרי החדשות ניתן היה לראות אזרחים רבים שפשוט רצים ובורחים ברחובות מומבאיי.
על אף שהודו נתפסת בעיניים המערביות כמדינת עולם שלישי וכמדינה חסרת תשתיות, בשנים האחרונות היא עוברת מהפיכת תקשורת מקיפה. חברות התקשורת הבינלאומיות ראו בהודו את מנוע הצמיחה הבא שלהן, ולכן הקימו ופרסו תשתיות סלולר מקיפות ברחבי המדינה. התקפת הטרור התרחשה בשעות הערב המוקדמות כאשר האנשים נמצאים בדרכם חזרה הביתה. בזמן ההתקפה קווי הטלפון נחסמו, ורבים אף קרסו בעקבות העומס הרב עליהם. המעבר לשימוש ברשתות החברתיות ככלי חלופי לתקשורת היה טבעי ומוכר לתושבי העיר.
מעבר לשימושים הסטנדרטיים של פרסום עדכונים, תמונות, תחושות וכו' נראו באירוע זה מספר שימושים "חדשניים". הראשון שבהם היה יצירת קובץ ב-Google Docs עם מספר לשוניות. הקובץ נוצר ע"י ניטין סגר, מנהל מוצר בחברת מיפוי בדלהי (במרחק של 1200 ק"מ ממובאיי). הקישור לקובץ הופץ דרך טוויטר, ומטרתו היתה לשתף מספרי טלפון חיוניים. בתוך מספר שעות הקובץ גדל וכלל רשימה של מאות אזרחים הזקוקים לעזרה. ניתן לראות בקובץ רשימה של בקשות לתרומות דם מסוגים שונים, רשימת פצועים וכו'.
כמו כן, אזרחים המתגוררים בקרבת איזורי הפיגועים פרסמו את פרטי הקשר שלהם במטרה לאפשר לפצועים ולאלו שנתקעו מחסה. ניתן היה למצוא ציוצים רבים של מספרי החירום של המשטרה, שרשתות החדשות צייצו מחדש (retweeted).
התקפת הטרור במומביי 2011
מדהים לראות כיצד סיפקה רשת טוויטר תשתית לשיתוף פעולה ולהירתמות האזרחים למען עזרה הדדית בזמן משבר.
פרוייקט נוסף שנוצר ע"י אזרח מהשורה היה בניית מפה אינטראקטיבית של מומביי, שאיפשרה לספק כלי ויזואלי לפרסום עדכונים עפ"י מיקומם ברחבי העיר. מתנדבים מכל רחבי העולם הצטרפו למאמץ והתנדבו לבצע עדכונים רצופים של המפה והאירועים. המערכת עליה נבנתה המפה היא תוכנת Ushahidi, כלי קוד פתוח ליצירת מפות בזמן חירום. כלי זה ואחרים ייסקרו בפוסט הבא.
בעקבות האירוע וחשיפת הפרטים והמידע הרב בטוויטר, מכון מחקר בהודו החל להעלות שאלות ותהיות לגבי השימוש במידע ודרך ניהולו בטוויטר ("ציוצים אחראיים"). בנוסף, התקבלו דיווחים רבים על כך שהשלטונות והמשטרה מבקשים מהאזרחים להפסיק לצייץ על פעילויות המשטרה במטרה ובניסיון למנוע מידע מהטרוריסטים במידה וישנה התקפה נוספת. נושא זה מעלה שאלות רבות לגבי חופש המידע והפרסום, מה מותר לכתוב? מי מחליט מה מותר ומה אסור באינטרנט? וכן שאלות חשובות רבות אחרות.
נורבגיה, יולי 2011
בהתקפת הטרור המזעזעת והקשה ביותר על אדמת נורבגיה מניין ההרוגים, נכון ל-23/7/2011, עומד על 91. ההתקפה, שבוצעה ע"י אזרח נורבגי בן 32, החלה בפיצוץ מכונית תופת במתחם קריית הממשלה הנורבגית ובצמוד לבניין ראש הממשלה. בהתקפה זו נהרגו שבעה ונפצעו עשרות רבות, ובנייני ממשלה רבים בסביבה ניזוקו קשות. כשעתיים לאחר מכן החלו להתקבל דיווחים על תקרית ירי עם מספר פצועים באי אוטויה (Utoya), בו נערך מחנה קיץ לתנועת הנוער של מפלגת השלטון. רק כעבור מספר שעות התגלו מימדי הזוועה על האי. אותו אזרח מחופש לשוטר הגיע לאי וקרא לכל השוהים להתקרב אליו בכדי שיוכל לספר על התקפת הטרור באוסלו. כשהנוער החל להתכנס סביבו הוא שלף נשק אוטומטי והחל לטבוח בהם. חסרי אונים ואחוזי אימה מוחלטת ניסו רבים למצוא מחסות, רבים קפצו למים בניסיון לשחות מהאי, ומספר בני נוער ניסו להעמיד פני מתים. לצערי ולמרבה הצער, ניסיונותיהם לא עזרו להם ורובם נרצחו, בין אם בגלל שהרוצח ביצע וידוא הריגה, ובין אם מאחר שנכנס למים והחל לירות באלו המנסים לשחות הרחק מהאי.
אחד ממספר בנייני ממשל שניזוק קשות מפיצוץ מכונית התופת באוסלו
במהלך האירוע על האי, ניסו ילדים רבים להתחבא מאחורי עצים, שיחים או מתחת לשולחנות ומיטות. ההורים המודאגים ששמעו על תקרית הירי החלו להתקשר לילדיהם שעל האי, ובמקרים רבים צלצול הטלפון הסגיר את מיקומם לרוצח. ראש המחוז צייץ הודעה בה נאמר להשתיק את הטלפונים ולעקוב אחר האינטרנט. מספר ילדים צייצו בטוויטר הודעות "הצילו" ובקשה לעזרה ("There's some shooting at Utoya. Call the police!", ציוץ ע"י Kjetil Vevle).
בגלל הפחד להתגלות ע"י הרוצח, ילד אחד צייץ Do not call me, I'm in hiding"". הודעה אחרת, שבעקבותיה נחשפו סיפורי גבורה של אזרחים נורבגים ששהו בקרבת האי, קראה לכל מי שנמצא באיזור האי עם סירה להגיע ולחלץ ילדים מהמים.
ככל הנראה, ועפ"י עיתון ה-Guardian הפרסום הראשון על הירי באי הגיע דרך ציוץ בטוויטר.
בני נוער שקפצו למים בניסיון לברוח מהטבח באי אוטויה (Otuya)
במקביל, הוציאו המשטרה והממשלה הנחייה דרך טוויטר עם הודעה לציבור לחדול משימוש בטלפונים הסלולריים על מנת למנוע קריסה והשבתה של התשתית.
באירוע זה נעשה שימוש ניסיוני ראשון בתשתית המסרים החדשה של +Google במטרה לבדוק האם היא יכולה לשמש כאלטרנטיבה לטוויטר.
בשני אירועי טרור אלה, ניתן לראות כי השימוש ברשתות החברתיות תופס מקום מרכזי, גם אם הם התרחשו בחלון זמן של פחות משעתיים. משך זמן האירוע לא צריך להיות ארוך וממושך כמו באסונות טבע על מנת לקרוא, להציע ולקבל עזרה דרך טוויטר או פייסבוק.
*התמונה של מומביי נלקחה מ: http://www.thehindu.com/news/national/article2098788.ece?css=print
