ד"ר תומר סיימון בתאריך ינואר - 1 - 2017

במהלך העשור האחרון מדינת ישראל חוותה חמישה אירועי פינוי אוכלוסייה בעקבות אירועי חירום, כשארבעה מהם היו בעקבות אירועים מלחמתיים. פינוי האוכלוסייה החמישי התרחש במהלך גל השריפות האחרון שפקד את המדינה בנובמבר 2016, והיה הראשון המאורגן והממוסד.

ממשלת ישראל וצה"ל עובדים בשנים האחרונות על תוכניות פינוי מסודרות לאוכלוסיית המדינה לאירועי חירום. הדרישה הראשונית לקיומה של תוכנית כזו עלתה בדו"ח מבקר המדינה ללקחי מלחמת לבנון השנייה.

בשנתיים וחצי האחרונות, לאחר "צוק איתן", עמלו בישראל על הכנת תוכניות פינוי אוכלוסייה לאירוע מלחמתי בלבד. תוכנית זו קיבלה את השם "מלונית" ועוסקת בפינוי אוכלוסייה "צמודת גדר", בין עם לגבול לבנון ובין עם לגבול עזה. אירוע השריפה האחרון חשף שקיים הכרח גם לבנות תוכנית פינוי לאירועי חירום אזרחיים בטיבם (שריפה, מזג אוויר קיצון וכדומה).

ב-21/12/2016 נערך יום עיון בנושא "אוכלוסיה בתנועה – פינוי אוכלוסייה בחירום בישראל" באוניברסיטת תל אביב, בו השתתפו בכירי הממשלה העוסקים בתכנון הפינוי והקליטה של האוכלוסייה, וכן נציגי פיקוד העורף ומערכת הבריאות.

תא"ל (מיל') זאב צוק-רם (וובה). צילום: אסף ארנרייך

תא"ל (מיל') זאב צוק-רם (וובה), סגן ראש המל"ל

סגן ראש המל"ל (המועצה לביטחון לאומי) במשרד ראש הממשלה, תא"ל (מיל') זאב צוק רם (וובה), אמר בכנס כי "כמדינה אנחנו אמורים לתת הגנה לאזרח עד כמה שאפשר." לדבריו, אחד האתגרים בפינוי אוכלוסייה מאורגן בישראל הוא האתוס של המדינה בו אנחנו לא מפנים אוכלוסייה "ונאחזים בקרקע ולא מפקירים יישובים".  למעט נושא האתוס היתה, ועדיין קיימת אצל חלק מהאנשים, החשיבה כי פינוי של אוכלוסייה יתרום לתמונת הניצחון של הצד השני שיכול להראות כיצד הם גרמו לנו "לברוח מהבתים". אבל היום תפיסות אלה כבר לא מובילות והמדינה מבינה כי חשוב יותר להגן על אזרחיה מאשר להשאירם באיזור לחימה בו הם עלולים להיפגע ללא כל צורך. וובה ציין כי לבצע פינוי תחת אש הוא קל, מאחר ומדובר בפינוי זמני בלבד לתקופת הלחימה שלאחריה הם שבים לביתם. בנוסף הוא מציין כי גם אם ישנם אנשים המסרבים להתפנות אין שום סיבה שלפרק זמן הלחימה הילדים יישארו שם. "הם לא עובדים בשדות, לא חורשים ולא חולבים את הפרות". הוא מוסיף ש"כמדינה אנחנו לא רוצים לפנות אבל זה חלק מהכלים שאנחנו מספקים על מנת להגן על האוכלוסייה עד כמה שאפשר ולפרק זמן מסויים." גם במקרה ויהיה פינוי אין כוונה לפנות את כל היישוב, אלא להשאיר שם את כוח האדם החיוני לשמירה על היישוב ועל תפקודו המינימלי.

על אף הטיעונים כנגד פינוי אוכלוסייה, כשבוחנים את ההיסטוריה ניתן לראות כי למעט במלחמת ששת הימים בוצע פינוי בכל שאר מלחמות ישראל, בין אם מאורגן ובין אם לא.

למרות שפיקוד העורף הוקם ב-1992 לאחר מלחמת המפרץ הראשונה בה נחשף העורף לירי טילים, ניתן לראות מדברי ראש הממשלה דויד בן גוריון כי הנושא של העורף כחזית העסיק אותו עוד בימי הקמת המדינה:

bengurion

בסקירה שערך סא"ל אמיר בן דוד, ראש ענף עורף באוגדת עזה, ניתן לראות כי כבר במלחמת העצמאות בוצע פינוי מסודר של ילדים ומבוגרים מישובים רבים ברחבי הארץ.

הטבלה הבאה מסכמת את אירועי הפינוי לאורך ההיסטוריה של המדינה:

מלחמה/מבצע צבאישנהפינוי אוכלוסייההערות
מלחמת העצמאות1948פינוי של 8,000 ילדים ומבוגרים מ-73 יישובים.

מבצע "תינוק" לפינוי הילדים והאוכלוסייה הבלתי לוחמת מיישובים עבריים.

שני היישובים, מסדה ושער הגולן, התפנו בניגוד להחלטת הצבא.
מלחמת יום הכיפורים1973שר הביטחון משה דיין מציע לפנות את כלל הילדים מרמת הגולן. גולדה מאיר, ראש הממשלה, הופכת את ההצעה להוראה.
מלחמת לבנון השנייה2006300,000 אנשים התפנו באופן עצמאי, וכ-50,000 התפנו באופן ממוסד.הגופים שעסקו בפינוי האוכלוסייה היו פרטיים, כמו גאידמק, המגזר השלישי ויוזמות פרטיות נוספות.
מבצע "עופרת יצוקה"2009כ-8,000 מפונים משדרות ומיישובי עוטף עזה, ופינוי של עשרות בודדות מרשויות מעבר ל-7 ק"מ מרחק.גאידמק שוב תרם מכספו לקליטת המתפנים. משרד הביטחון פעל רק בשלב השני של המבצע.
מבצע "עמוד ענן"20129,000 תושבים מיישובי עוטף עזה ומשדרותכל הפינוי בוצע על בסיס יוזמות פרטיות.
מבצע "צוק איתן"201415,000 תושבים מיישובי עוטף עזההגופים שעסקו בפינוי היו פרטיים, אך גם רשויות מקומיות ומרכז המועצות האיזוריות.

סגן ראש המל"ל מוסיף כי במלחמת לבנון השנייה הוכפלה כמות התושבים בעיר אילת על ידי אלה שהתפנו עצמאית. לדבריו, לא היתה כל בעיה עם הקליטה הפיזית שלהם בעיר מבחינת חדרים, אלא נוצרה בעיה חמורה בתשתיות (ביוב ומים), מאחר והן לא היו ערוכות להתמודדות עם כמות כזו של אנשים.

סא"ל אמיר בן-דויד. צילום: אסף ארנרייך

סא"ל אמיר בן-דויד

לדברי סא"ל בן-דויד, במבצע "עמוד ענן" פעלה לראשונה סוללת "כיפת ברזל" והעניקה הגנה אקטיבית לאוכלוסייה, אך היא פעלה רק עבור היישובים הרחוקים, ולא עבור תושבי שדרות. מרבית המפונים במבצע היו משדרות, שם אנשים לקחו את עצמם ועזבו.

למרות כל זאת, בצוק איתן לא היתה כל החלטת ממשלה או כל החלטה אחרת לפנות אוכלוסייה מאיזור העימות. לכן, חלק מראשי המועצות לקחו אחריות וסיפקו פתרונות לתושביהם באופן עצמאי. בתאריך 23/8/2014 נהרג דניאל טרגרמן ז"ל מפגיעה ישירה בביתו, ורק אחרי אירוע זה יצאה הצהרה מהממשלה בה נאמר שכל אזרח שיבקש פיתרון פינוי יקבלו. ב-26/8 הסתיים המבצע.

מבצע "צוק איתן" היווה נקודת מפנה בנושא פינוי האוכלוסייה בישראל. בעקבות לקחי המבצע הוגדרה תוכנית "מלונית" לפינוי תושבים ביישובים סמוכי גדר בצפון (גבול לבנון) ובדרום (גבול רצועת עזה). יישובים סמוכי גדר מוגדרים ככאלה הנמצאים בטווח של 0-4 ק"מ מקו הגבול. בדרום ישנן 4 מועצות אזוריות ו-6 מועצות איזוריות בצפון. התוכנית מספקת מענה למגורים לתא המשפחתי, כולל כלכלה מלאה לאורך כל השהות. בסה"כ התוכנית אמורה לספק מענה לכ-50,000 תושבים מפונים.

במשרד הפנים קיים אגף פס"ח (פינוי, סעד חללים) האמון על הטיפול בכל תוכניות הקליטה של האוכלוסייה המפונה בישראל. ראש אגף פס"ח, מר אלי מועלם, מדגיש כי יש להבדיל בין שני סוגי המתפנים. הראשונים הם "מפונים", כלומר מחוסרי קורת גג שפונו על ידי גורם מוסמך. הסוג השני הם "מתפנים עצמאית", כלומר מי שהתפנה על דעת עצמו ולהם המדינה עדיין לא בשלה לספק מענה.

מר מועלם מתאר כי תפיסת המענה לקליטת האוכלוסייה בישראל מושתתת על כך שפס"ח אחראים על קליטת האוכלוסייה, בעוד פיקוד העורף ומשטרת ישראל אחראים על פינויה. הרשות המקומית היא "לבנת היסוד" בכל הקשור בקליטת האכולוסיה והטיפול בה. וגם לרשות המפנה ממנה את תושביה ישנה אחריות לכל אורך התהליך. קליטת האוכלוסייה תתבסס על מתקנים ומבנים זמינים בלבד כמו בתי ספר ומתנ"סים, וסגלי ההוראה וההדרכה שלהם יהוו את סגלי הקליטה והטיפול. לבסוף, יש לזכור, כי בישראל לכ-20% מהאוכלוסייה ישנם צרכים מיוחדים ויש להיערך לטיפול בהם גם כן.

את תוכנית "מלונית" ניתן להפעיל גם על אירועים נקודתיים כמו אירועי חומ"ס, ולא רק עימותים צבאיים. אך מאחר ומדובר במענה מורכב ישנו הכרח בשיתוף פעולה של כלל משרדי הממשלה.

באירוע גל השריפות האחרון שפקד את ישראל בעקבות תנאי מזג אוויר קיצוניים בוצע פינוי ראשון של אוכלוסייה בישראל לאור אירוע המוגדר כ"חירום אזרחי". בסה"כ פונו מעל ל-80,000 תושבים מעשרה יישובים שונים, כשמרביתם פונו מ-12 שכונות בעיר חיפה, אך מתוכם רק 713 נקלטו במרכזי קליטה ו-338 בלבד נזקקו לפיתרון לינה.

למעט אירועי מלחמה, המדינה נערכת לפינוי אוכלוסייה מסיבי בעקבות התרחשות של רעידת אדמה חזקה באיזורינו. ההנחה היא כי בשלב הראשון, מייד לאחר התרחשות הרעידה, חצי מיליון אנשים ישהו על המדרכות ויסרבו לחזור לביתם, כי הם יפחדו מרעידות משנה, כפי שקרה לאחרונה באיטליה ובניו זילנד.

בשנת 2012 התקבלה החלטת ממשלה שהגדירה וחייבה מתן מענה ל-300,000 מפונים בעקבות תרחיש רעידת אדמה. תוכנית זו קיבלה את השם "מלון אורחים". אלי מועלם מציין כי "למרות שכתוב 300,000 ההתייחסות היא ל-4% מהאוכלוסייה", וזאת מאחר והאוכלוסייה צומחת כל הזמן. על פי התוכנית, כל רשות מקומית מחוייבת להכין מערך קליטה בהיקף של 4% מאוכלוסייתה. הקליטה מתבססת על אותם בתי ספר, מתנ"סים או כל מתקן ציבורי אחר כמו בתכנית "מלונית". בישראל כ-1,250 בתי ספר הנמצאים תחת אחריות פס"ח, ובהם המורים והצוות עברו הכשרה לחירום.

יכולת קליטה ברמה המקומיתיכולת קליטה – עתודה ארצית
מחוזמס' מתקניםיכולת קליטהמס' מתקניםיכולת קליטה
דרום14552,573186,621
חיפה17452,140117,339
ירושלים22665,2702215,780
מרכז28490,6203110,648
צפון22563,400176,320
תל אביב19562,977114,750
סה"כ1,249386,98011051,458

ניתן לראות כי ביחד עם העתודה הלאומית ישנם בסה"כ 430,000 מקומות קליטה בישראל. כל אחד מהמתקנים מחוייב שיהיה לו מיגון או שניתן למגנו על פי הנחיות פיקוד העורף.

גרעין הטיפול באוכלוסייה המפונה בישראל מבוסס על 26,000 מורים. לדברי מר מועלם, אחד הקשיים בתוכנית ההכשרה וברציפות שלה הוא התזוזה השנתית הגבוהה של מורים, העומדת היום על 20% בשנה. בשנת 2017 יוכשרו 200 בתי ספר ומוריהם לצורך תפקידם בחירום. בחודש ספטמבר 2017 ייערך התרגיל הלאומי "נקודת מפנה 17" אשר יעסוק השנה במתווה של התמודדות עם רעידת אדמה חזקה.

לפס"ח ישנם כ-20 מחסני חירום הפזורים ברחבי המדינה, מהצפון ועד הדרום, בהם מאוחסנות ערכות הלינה לאוכלוסיה המפונה. כיום ישנן כ-270,000 ערכות בלבד אך תקציב המדינה לשנים 2017-2018 כולל כסף לרכישת ערכות הלינה החסרות.

אגף פס"ח פיתח לומדה אינטראקטיבית להכשרת צוותי הקליטה בבתי הספר. כמו כן, פיתחו לומדה גם לאוכלוסייה עצמה על מנת שתוכל ללמוד על פינוי בחירום ולהיות אחראית על גורלה.

בצלאל טרייבר, ראש רח"ל. צילום: אסף ארנרייך

בצלאל טרייבר, ראש רח"ל

מר בצלאל טרייבר, ראש רח"ל, אמר בכנס שאחד האתגרים הוא מציאת פיתרון מגורים למפונים באירוע של רעידת אדמה. לדבריו, באיטליה בנו ל-60,000 אזרחים בתי קבע תוך 9 חודשים לאחר רעידת האדמה – "אנחנו לא יודעים לעשות את זה בישראל". שני נושאים שלדבריו מטרידים אותו הם כיצד מפנים אנשים מביתם כאשר אולי האלבומים שלהם ובני משפחתם קבורים תחת ההריסות, וכיצד מטפלים בהם לאורך זמן?

ככל הנראה תושבי המדינה יצטרכו לחיות בערי אוהלים ענקיות חודשים ואף שנים עד אשר המדינה תוכל לבנות בתים מחדש.

אחד הפתרונות המיידיים לטענת טרייבר הם פרוייקטי הבנייה המתרחשים בישראל, כאשר בכל רגע נתון ישנן 15,000 יחידות דיור בשלבי סיום שניתן להלאים אותן בעת הצורך. "זה מספק מענה ל-60,000 איש, אבל איך מספקים מענה ל-300,000?".

המדינה עוסקת בהרבה מאוד דברים בזמן מלחמה או בזמן התמודדות עם תוצאות רעידת אדמה חזקה, ולכן כל המומחים מסכימים כי על הציבור לקחת חלק פעיל בקביעת גורלו ולקחת אחריות על הגנת חייו וחיי משפחתו.

טרייבר טוען כי המדינה עושה המון "אבל אנחנו ממש לא מוכנים!" ולכן "האוכלוסייה צריכה לדאוג לעצמה!"

בשנה האחרונה פיקוד העורף החל לבצע תיאום ציפיות מול האזרח – מנסים להעביר את המסר שפינוי האזרח יציל את חייו וכי לא מדובר בנטישה. קליטה נכונה של התושבים תאפשר למדינה אורך נשימה בכל מצב חירום.

"האם נכון לפנות תושבים? אז נכון לפנות תושבים", סיכם מר מועלם, "הם לא שחקנים על לוח".

קטגוריות: כללי

השאר תגובה

דף הפייסבוק של אתר אסונות   ספריית החירום הלאומית   ערוץ המסמכים של אתר אסונות