ד"ר תומר סיימון בתאריך אוגוסט - 2 - 2017

נכתב על ידי מורן בודס, בוגר התכנית לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב, ולאחרונה גם השלים את עבודת הדוקטורט בחוג זה.

במחקר שבוצע לאחרונה בישראל על ידי החוג לניהול מצבי חירום ואסון באוניברסיטת תל אביב, נמצא כי הציבור בישראל ערוך במידה בינונית (ובלתי מספיקה) לתרחיש של מלחמה. נשמע מפתיע… או אולי בעצם לא? המציאות מלמדת כי הציבור בישראל מדגים שאננות בכל הנוגע להערכות לחירום. על פי המחקר, כמחצית מהציבור ביצעו כחצי או פחות מפעולות ההערכות המומלצות על ידי פיקוד העורף (לרשימה המלאה ראו הטבלה בסוף הכתבה). כשנבדקים מתבקשים להסביר מדוע הם אינם נערכים לחירום, עיקר תשובותיהם נסובו סביב "אני איערך כשהאיום יהיה מוחשי ומיידי" או "בזמן שגרה, אני מתעלם מהנחיות פיקוד העורף". האם ממצאי המחקר מעידים על חוסר רציונאליות של הציבור בישראל? לא בהכרח.

בכדי להבין יותר לעומק את התופעה, צריך להבין יותר את הפסיכולוגיה שעומדת מאחוריה. המחקר, שהתפרסם בכתב העת Disaster Medicine and Public Health Preparedness, מדווח כי התנהגות ההערכות לחירום של הציבור בישראל מושפעת מתדירות החשיפה לאיום. במילים אחרות, בגלל שהציבור בישראל נחשף לתרחיש המדובר בתדירות גבוהה יחסית, מתפתחים מנגנונים של אדישות, הדחקה ודחיינות, ואלו גורמים לחוסר היענות של הציבור להפצרות של פיקוד העורף להיערך לחירום כבר בזמן שגרה. בספרות המקצועית מכונה מודל זה – "קָרְבָנוּת" (Victimization). אין הכוונה שהישראלים הם קורבנות של הסיטואציה, אלא שהם נחשפים לאיום באופן תדיר וכתוצאה מכך הופכים לאדישים אליו. המונח הוטבע לראשונה על ידי חוקרים טורקיים בהקשר של רעידות אדמה בטורקיה.

ממצאי המחקר מלמדים על הקושי ברתימת הציבור בתהליך ההערכות לחירום. ניכר כי קיימים חסמים פסיכולוגיים המונעים מהציבור להיערך לחירום בזמן שגרה. אבל האם מדובר בתופעה מוזרה ולא הגיונית? בכלל לא. מבחינה פסיכולוגית, ההדחקה הקיימת בציבור הישראלי בכל הנוגע לחירום היא למעשה מנגנון התאמה (אדפטציה) נורמטיבי לחלוטין. ההתמודדות היום-יומית עם המתח והלחץ המלווים את העיסוק בנושא החירום עלולים ליצור עומס רגשי ואף לגרום לתופעות של דחק וחרדה. מנגד, ההדחקה מאפשרת להימנע מהעיסוק בנושא החירום ועל ידי כך להימנע מהמתח והחרדה, ככל האפשר. בעוד שתגובה של הישראלים לסיטואציה היא רציונאלית ונורמטיבית, נותרת השאלה – האם היא משרתת אותנו בטווח הרחוק? לא אם שואלים את רשויות ההגנה האזרחיות. הם יגידו לכם (לנו) שחשוב מאד להיערך לחירום, כבר עכשיו, בזמן שגרה.

הציבור בישראל מדגים שאננות משום שעד עכשיו, על פי רוב, ניתן היה להיערך לאיום מיד עם התרחשותו או בסמוך מאד לכך. מסקנה זו מודגמת היטב במחקר – הישראלים מודעים היטב לרמת המוכנות שלהם, מבינים את המשמעויות של הדחייה בהערכות לחירום ומוכנים לשלם את המחיר הכרוך בכך. כך למשל, כשממשל אסד השתמש בנשק כימי בסוריה בשנת 2013 והנשיא האמריקאי דאז, ברק אובמה, איים לתקוף בסוריה, נהרו הישראלים לעמדות חלוקת ערכות המגן ואף ניאותו לעמוד שעות ארוכות בתור לקבלת הערכות. אמנם בדיעבד, לא היה בהן צורך, אבל כולנו חכמים בדיעבד. האם זה גם מה שיקרה בעתיד? לא לפי צה"ל… על פי תרחיש הייחוס המעודכן לעורף, במלחמה הבאה עלול הציבור בישראל להיחשף לירי טילים ורקטות רחב היקף כבר בתחילת הלחימה. האם אתם ערוכים לכך? האם תוכלו להישאר בבית שעות ארוכות, ואולי אף מספר ימים, בכדי לא להסתכן ביציאה מהמרחב המוגן? האם יש לכם די אוכל ושתייה? אמצעי תקשורת להישאר מעודכנים? תכנית חירום משפחתית? אם אתם כמו יותר מחצי מהאוכלוסייה, כנראה שלא.

במחקר נוסף שבוצע לאחרונה נבדק כיצד בכל זאת אפשר לגרום לציבור בישראל להיערך לחירום כבר בזמן שגרה. המחקר נשען על הרקע הפסיכולוגי שנלמד במחקרים הקודמים ובחן מספר חלופות. מסקנות מחקר זה היו כי ניתן לעקוף את מנגנון ההדחקה באמצעות הצעת תמריץ חיצוני, למשל תמורה כספית. בקבוצה שבה הוצע תמריץ כזה הודגם שינוי מובהק ברמת המוכנות המדווחת לחירום בזמן שגרה. ככל הנראה, הצעת תמריץ חיצוני מאפשרת לאנשים לבצע את ההתנהגות של ההערכות לתכלית אחרת (התמריץ) ומבלי לעסוק במשמעויות המרתיעות שלה. במילים אחרות, התמריץ מצליח לעקוף את המחסום הפסיכולוגי. ממצאי המחקר מלמדים שייתכן שבאמצעות תמרוץ כלכלי, למשל הטבות זיכוי במס, ניתן יהיה לגייס את הציבור ולעודד הערכות לחירום.

קטגוריות: כללי

השאר תגובה

דף הפייסבוק של אתר אסונות   ספריית החירום הלאומית   ערוץ המסמכים של אתר אסונות