אירוע טוקסיקולוגי המוני (אט"ה) הינו אירוע בו בטווח זמנים קצר יחסית מספר רב של אנשים מורעל, בדר"כ ממוקד מסויים שממנו החומר מתפזר. מחולל ההרעלה יכול להיות ממגוון רב של חומרים כימיים. האירוע עצמו יכול להיות רועש (כמו פיצוץ) או שקט (כמו דליפת גז), תאונה או אירוע מכוון, אזרחי או צבאי. סביב המוקד יוגדר מרחב בידוד ראשוני (מב"ר), בו קיימת סכנה ישירה לבריאות ולחיים.

ההתמודדות עם חולה מורעל היא אבן היסוד ממנה נבנית התורה של מתן מענה רפואי, שמטרתו צמצום או מניעה של תחלואה ותמותה של אותם נפגעים.

באירועים כימיים החשיפה העיקרית לחומר היא נשימתית והמשנית היא עורית (ישנם חומרים פחות נדיפים ומפניהם יש צורך במיגון עורי). כמו כן, ישנה חשיפה שכיחה של העיניים לאדים, האיבר הרגיש ביותר.

החומרים הכימיים נחלקים לשתי קבוצות עיקריות, כשהראשונה היא חומרי תעשייה רעילים (חומרי הדברה, אמוניה, ברום, כלור וכו') והשנייה היא חומרי לחימה כימיים (זרחנים אורגניים, ציאניד, פוסגן, חרדל וכו'). לכל אחד מהחומרים ישנה השפעה שונה והוא יוצר פגיעות שונות, כמו חומרים הפועלים על מערכת העצבים, חומרי כווייה, חומרים מגרים, פגיעות דם וחומרים מנטרלים.

לחומרים כימיים ישנם אפקטים מזיקים שונים התלויים במשתנים כמו מידת הרעילות והנדיפות שלהם, ריכוזם, דרך ומשך החשיפה להם – ככל שנחשפים לחומר לפרק זמן ארוך יותר – כך הסיכון עולה.

ישנו הבדל מהותי בין אירוע טוקסיקולוגי המתרחש במרחב פתוח לבין אירוע המתרחש בחלל סגור, כאשר עיקרי ההבדל הינם:

  • בחלל סגור שחרור החומר יביא לחשיפה לריכוזים גבוהים יותר העלולים להרוג או לפגוע קשות במספר רב של אנשים
  • במרחב פתוח ריכוז החומר הרעיל הולך ומצטמצם עם התפשטותו, וכך עלולים להיחשף אנשים רבים אמנם, אך לרמות נמוכות יחסית של חומר. כמו כן, במרחב פתוח יש בדר"כ רוח העוזרת לנדף את החומר

עקרונות ההתמודדות עם אירוע טוקסיקולוגי המוני (אט"ה) הם:

  • גילוי וזיהוי (גו"ז) – אחד הדברים החשובים ביותר הוא גילוי מקור החומר וסוגו. גילוי המקור יאפשר לנטרלו, וזיהוי החומר יאפשר הענקת טיפול רפואי טוב יותר לנפגעים. הזיהוי נעשה עפ"י תסמינים קליניים (סימפטומים רפואיים) או בעזרת מכשירים. הבעיה במכשירים היא שלא קיים מכשיר המסוגל לזהות את כל החומרים, ולכן אוספים דגימות ושולחים אותן למעבדה ייעודית לזיהוי מדוייק.
  • מיגון – חשוב ברמה האישית של המטפלים והמגיבים הראשונים. המיגון העורי חשוב רק למעט מהחומרים. המיגון הנשימתי הוא המיגון החשוב ביותר והבעייתי. המסנן של מסיכת האב"כ מכוון לחומר לחימה כימי (חל"כ) ולא לחומרים תעשייתיים. ישנם מספר סוגי מיגון המאפשרים שהייה בריכוזים גבוהים של חומרים כימיים.
  • טיהור – חשיבות הטיהור היא גבוהה מאוד בהסרת יתרת הרעל מהעור ומניעת ספיגתו. את הטיהור מבצעים גם לנפגעים וגם לנחשפים שלא נפגעו. בנוסף, מבצעים טיהור של הסביבה. הטיהור מבוצע לאחר הפשטה מלאה של הנפגע/נחשף, כולל הסרת חבישות. ישנו טיהור יבש בעזרת אבקה וכן טיהור רטוב בשטיפה. בישראל, הטיהור אינו מתבצע בשטח, אלא רק בכניסה לבית החולים.
  • טיפול – חשיבות הטיפול היא בנטרול אפקט ההרעלה וייצוב הנפגע מבחינה נשימתית ומבחינת תפקוד המוח והלב, על מנת לאפשר את פינויו לטיפול בבית חולים. לרוב, הטיפול הראשוני מתבצע בעזרת מזרקים אוטומטיים הנמצאים בכל אמבולנס בישראל.
  • פינוי – במידה ובית החולים נמצא בקרבת מקום הפינוי יתבצע על בסיס רכבים מזוהמים. במידה ובית החולים אינו נמצא קרוב, הפינוי יתבצע בשני שלבים
חליפות מיגון Level A

חליפות מיגון "Level A" מספקות מיגון מלא מכל חומרי הלחימה הכימיים

הכוחות המשתתפים בטיפול ובפיקוד על האירוע הינם משטרת ישראל, כיבוי אש, מד"א, הגנת הסביבה ופיקוד העורף/צה"ל. עפ"י החלטת ממשלה, משטרת ישראל אחראית על כל אירוע לא קונבנציונלי, והיא מפקדת על האירוע. במקרים קיצוניים הפיקוד מועבר לפיקוד העורף (פקע"ר). כיבוי אש אחראים להכלת המוקד ונטרולו, והגנת הסביבה אחראים על הגילוי והזיהוי של החומרים ועל הערכת הסיכונים.

דף הפייסבוק של אתר אסונות   ספריית החירום הלאומית   ערוץ המסמכים של אתר אסונות